×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שמואל ב י״זתנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל⁠־אַבְשָׁל֑וֹם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַֽחֲרֵי⁠־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃ (ב) וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כׇּל⁠־הָעָ֣ם אֲשֶׁר⁠־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃ (ג) וְאָשִׁ֥יבָה כׇל⁠־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כׇּל⁠־הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃ (ד) וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה⁠־בְּפִ֖יו גַּם⁠־הֽוּא׃ (ו) וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל⁠־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּ֩אמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת⁠־דְּבָר֑וֹ אִם⁠־אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃ (ז) וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל⁠־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא⁠־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר⁠־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃ (ח) וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַ֠עְתָּ אֶת⁠־אָבִ֨יךָ וְאֶת⁠־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת⁠־הָעָֽם׃ (ט) הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא⁠־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃ (י) וְה֣וּא גַם⁠־בֶּן⁠־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי⁠־יֹדֵ֤עַ כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ כִּי⁠־גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי⁠־חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (יא) כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹ֠ף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כׇל⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד⁠־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃ (יב) וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו [בְּאַחַ֤ד] (באחת) הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל⁠־הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא⁠־נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכׇל⁠־הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר⁠־אִתּ֖וֹ גַּם⁠־אֶחָֽד׃ (יג) וְאִם⁠־אֶל⁠־עִיר֙ יֵאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כׇֽל⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל⁠־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד⁠־הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר⁠־לֹֽא⁠־נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם⁠־צְרֽוֹר׃ (יד) וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכׇל⁠־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל וַיהֹוָ֣הי״י֣ צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת⁠־עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶל⁠־אַבְשָׁל֖וֹם אֶת⁠־הָרָעָֽה׃ (טו) וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל⁠־צָד֤וֹק וְאֶל⁠־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת⁠־אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי׃ (טז) וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל⁠־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכׇל⁠־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ (יז) וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין⁠־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃ (יח) וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ׀ אֶל⁠־בֵּֽית⁠־אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃ (יט) וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת⁠־הַמָּסָךְ֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃ (כ) וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל⁠־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (כא) וַיְהִ֣י׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל⁠־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת⁠־הַמַּ֔יִם כִּי⁠־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃ (כב) וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וְכׇל⁠־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד⁠־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד⁠־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־עָבַ֖ר אֶת⁠־הַיַּרְדֵּֽן׃ (כג) וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת⁠־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קׇם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל⁠־בֵּיתוֹ֙ אֶל⁠־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל⁠־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ (כד) וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא וְכׇל⁠־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ (כה) וְאֶת⁠־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל⁠־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א בֶן⁠־אִ֗ישׁ וּשְׁמוֹ֙ יִתְרָ֣א הַיִּשְׂרְאֵלִ֔י אֲשֶׁר⁠־בָּא֙ אֶל⁠־אֲבִיגַ֣ל בַּת⁠־נָחָ֔שׁ אֲח֥וֹת צְרוּיָ֖ה אֵ֥ם יוֹאָֽב׃ (כו) וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ (כז) וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן⁠־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵי⁠־עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן⁠־עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים׃ (כח) מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי׃ (כט) וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר⁠־אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) אבחרה – ה״א נוספת בכל אחד מהפעלים שבפסוק זה סמך לדעת האומר שענינה חפץ ורצון. (ב) יגע ורפה ידים – יגע מהליכתו ברגליו כל היום כולו ורפה ידים, שבחפזו לנוס בודאי לא נתיעץ עוד עם שריו מה לעשות, ועוד מאחר שלא ידע אל נכון גבול הרעה המעותדת לבוא עליו מוכן הוא לחרדה; וההפרש שבין פחד יראה חרדה והמס לב הוא, פחד הוא פתאומי וחזק מאד, יראה אחר דעתנו מהות הרעה העומדת עלינו, וישנה גם מחמת כבוד (ירא מן, ירא את), חרדה על העתיד הבלתי נודע, והמס הלב הוא פרי שלשתם; ועוד פחד נראה בפנים המלבינים, יראה בלב, חרדה בחלחלת האיברים, ויש עוד רעש ורעד ורגז הלקוחים ד״מ מרעש הארץ וגם הם נראים באיברים וכן פלצות בחילוף למ״ד ברי״ש (להצהיל-להצהיר) משרש פרץ, פחד המשבר כח הגוף. (ג) ואשיבה – יש לשרש שוב הוראת התהפכות כמו ושב לבנון לכרמל (ישעיהו כ״ט:י״ז) ושגור הוא במכתבי הפילוסופים, וכן כאן ואשיבה ר״ל ואהפוך לב העם אשר עם דוד לבוא אליך.
כשוב הכל וגו׳ – כדברי רש״י מקרא קצר הוא, כשוב כל העם אליך האיש אשר אתה מבקש נפשו לא יהיה עוד בחיים ובכל העם יהיה שלום שכולם יקבלוך עליהם למלך; ואע״פי שאחיתפל וחביריו נתפתו אחרי אבשלום מ״מ לבם נוקפם לאמר לו בפומבי לך והרוג את אביך והוציאו דבריהם קצרים ומקוצצים.
(ה) גם לחושי – בודאי היה גם הוא מיועצי דוד ובא מעצמו אל אבשלום בעוד שאחיתפל שלח לקראו, ע״כ בטח יותר בחושי מבאחיתפל. (ח) ומרי נפש – ר״ל אנשים השמים נפשם בכפם ולא ייראו כאיש מר נפש הקץ בחייו ובוחר מות מחיים.
כדב שכול – שם דב משמש זכר ונקבה והראיה ותצאנה שתים דבים (מלכים ב ב׳:כ״ד), וכאן התאר שכול הוא לשון זכר, והטעם לפי שחיות אלה יושבות יחד בחוריהן איש ואשתו, ואם יבא צייד ויהרוג גוריהן גם הזכר ישפוך חמתו על הורג זרעו.
ולא ילין – לא יתן להם שיקימו אהליהם ויישנו שנת קבע.
(ט) הפחתים – שרש פחת שענינו בלשון חכמים גרע לא נמצא במקרא רק נמצא שם פחתת להוראת נגע המכלה הבגד (סוף תזריע) ופחת שהוא קרוב למערה רק מורה מקום קטן ממערה וזה משרש ערה שענינו הריק, מקום רק, ופחת מקום נפחת ונגרע.
כנפל בהם – כצאת אנשי דוד מקום מחבאם ובנפלם על אנשיך אלה בתחלה, כלו׳ בהיותם הם הראשונים להלחם באומץ לבם, ושמע השמע ואמר וגו׳.
(יא) בקרב – מלשון ותקרב המלחמה (מלכים א כ׳:כ״ט) בקרוב שני הצבאות למלחמה, שאם אנשיך ימס לבם אתה תאמצם. (יג) וסחבנו אתו – היל״ל אותה בכנוי מוסב אל העיר, רק העיקר הוא שיפול דוד בידם וע״כ כתב אותו.
עד הנחל – עד העמק, שערים בצורות לרוב הם על ההרים, ולשון גוזמא דבר ע״ד אם ישפק עפר שומרון וגו׳ (מלכים א כ׳:י׳), כ״כ ירבה העם אשר עמנו שאם נקיף העיר חבלים ונואיל לסחוב אותה ואת כל אשר בה בבת אחת נצליח; ומה שהעיר חושי על עצת אחיתפל דברים נכונים הם, רק עצתו שנתן תחת עצת אחיתפל בלתי נכונה, ובעת צרתנו איננו די שאדם יטיל ספק בהצלחת עצה הניתנת לנו מפי איש חכם אם לא יכין הוא לתת לנו עצה הוגנת ממנה שאל״כ ירפה ידינו בלי תועלת.
(טז) ועתה שלחו וגו׳ – עתה נראה שבוחרים בעצתי, אך טרם יבא הלילה אולי יבינו כי לרעתם יעצתי, וימאסו בעצתי ויבחרו בעצת אחיתפל; וההפרש בין שני העצות הוא שבעצת אחיתפל אבשלום היה שולח י״ב אלף איש על דוד ומצוה אותם שכל מגמת פניהם תהיה רק להרוג אותו בעוד שהוא, אבשלום, נשאר במקומו מחוץ לסכנה, ובעצת חושי, ופניך הולכים בקרב, הדבר להפך (למטה י״ח:ג׳).
עבור תעבור – הירדן, ואז תהיה בטוח כל הלילה, שבודאי לא יכניסו עצמם בסכנה לעבור הירדן בלילה.
(יז) בעין רגל – מקום מחוץ לעיר על גבול צפוני לנחלת יהודה, וע״פי יונתן שתרגמו עין קצרא פירשוהו עין הכובס בגדים (רד״ק) או המתקן בגדי צמר (רש״י) בהוציאו השומן מן הצמר ע״י כביסה ובעיטה ברגליו, וכן מנהג בני קדם עד היום בכביסת ובאריגת בגדיהם. (יט) הרפות – משרש רפה, דבר נחלש ומכותש, תבואה מכותשת (משלי כ״ד:ה׳), ומזה ג״כ רפת בקר או מפני התבואה שנותנים לפני הבהמות, או מפני התבן הכתוש שאוכלות ממנו וגם שוכבות עליו (אוצר השרשים). (כ) מיכל – פלג או נחל, ועיקר שרשו בחליף אותיות יגר או נגר מהקדמון גר (פרץ נחל מעם גר, איוב כ״ח:ד׳) ומשם גם שֵם גֵר, הגולה ממקומו, ואולי ג״כ שרש גלה עצמו בשתי הוראותיו וגם שם נחל בחילוף גימ״ל בחי״ת ושם פלג בפ״א נוספת ובהיפוך וחילוף שתי אותיות הנשארות. (כב) עד אור הבקר – הסברא נותנת שאחימעץ ויונתן נתעכבו בבית האשה בבחורים עד שחשכה ובכן התאחרו לבא אל דוד ואמרו קומו ועברו ״מהרה״ את המים, כלו׳ אף על פי שלילה הוא ויש סכנה בדבר עברו הירדן מ״מ. (כג) לא נעשתה עצתו – ובודאי ישוב דוד וימלוך ויענוש המורדים בו. (כה) בן איש – בן אדם חשוב וקרוב למלכות, ע״ד כלם אנשים (שלח לך), הלא איש אתה (שמואל א כ״ו:ט״ו).
הישראליובדברי הימים א ב׳:י״ז קוראו הישמעאלי.
אביגל וגו׳ – ובדברי הימים (שם) אביגיל וצרויה אם יואב מיוחסות כאחיות לדוד א״כ בנות ישי היו, וישי ונחש אחד, (תלמוד מ׳ שבת נ״ה:, ב״ב י״ז.), מ״מ רחוק הוא שיקרא כאן לישי בשם חדש ולא יודיענו, ע״כ אני אומר שתיבת ואחיותיהם שבדברי הימים איננה מוסבת לתיבת הוליד שבפסוק רק לעצמה עומדת, ואביגיל וצרויה היו אחיות לדוד ואחיו ולא בנות ישי, אולי נשא אלמנה ולה שתי בנות, או אחר מותו נשאת אשתו לאיש אחר וילדה לו שתי הבנות, מ״מ יואב ועמשא בני אחיות דוד היו, ושריה אבי יואב הנזכר בדברי הימים א ד׳:י״ד רחוק שיהיה שריה הסופר (למעלה ח׳:י״ז) ושיהיה אבי יואב שר הצבא, שא״כ בודאי היה מודיע לנו או בספר שמואל או בספר דברי הימים.
(כז) שבי בן נחש – אולי אחיו של חנון מלך בני עמון. (כח) וקלי – תרגמתי כנהוג וקלי הראשון חטים קלויות והשני פול קלוי, רק לכאורה נראה שאחד מהם מיותר, וקלי כולל כל מין תבואה או קמחה הקלוים באש. (כט) ושפת בקר – מלשון ולעפר מות תשפתני (תהלים כ״ב) תקרבני, גבינות עשויות מחלב בקר, ונקראות שפות מפני חלקי החלב הקרבים ונסמכים זה לזה, ובל׳ ארמי סמיך ר״ל עב, ושד״ל תרגם משפתים (ויחי, שירת דבורה) שריגות שעושים לגדרות הצאן, ואולי נקראו כן גם הסלים שנותנים בהן הגבינות כדי שיזובו צחצוחי החלב מהן וישלוט בהן האויר ותיבשנה, וחריצי החלב הנזכרים בשמואל א י״ז:י״ח מלשון חרוץ, אולי היו עשויים מחלב שהחמיץ וטעמם חרוץ וחד. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×